אמא ברווזה לא האמינה למראה עיניה – מהביצה בקע לו ברווזון אפרפר ומרוט נוצות, לחלוטין לא דומה לאף אחד מאחיו אצילי המראה והלבנים להפליא.

הברווזון המכוער יצא אל העולם סוחב עימו שק של רגשי נחיתות, תחושות תסכול, אכזבה ועצב רב. גם בלימודיו בבית הספר הרגיש עצמו שונה – לא אהב לשחות בזרם יחד עם כל הברווזונים – לעיתים עשה בדיוק ההפך. לא פעם זכה למבול של קיטונות ממר ברווז, המורה הדגול, המורה שאהב לראות את תלמידיו צחורי הנוצות שוחים אחריו בטור עורפי .

בלימודים הוא הצטיין במקצועות שבהם אפשר היה להפליג בדמיון, לכתוב, לצייר ,לפזז ולשחק מבלי להיזכר בכל פעם עד כמה הוא נותר מכוער.

המורים לא אהבו את תשובותיו המתחכמות. כאשר העלה רעיון יוצא דופן וטען בניגוד לכלל, זכה להרמות גבה נזעמות ולגיעגועים מזלזלים מצד חבריו. בוש ונכלם סכר את מקורו עד לפעם הבאה שלא יכול יותר ושוב היה אמיץ דיו לומר את דעתו.

עברו 20 שנה. ידידנו המכוער הוזמן לאחר כבוד לכנס המחזור הברווזי. בשנים שעברו הצליח הברווזון לחדור לשוק הבינלאומי עם נוסחה מנצחת של מוצר מהפכני להלבנת הנוצות וזכה לתהילת עולם בעולם הברווזים.
לא עוד ברווזונים אפורים שישאו את משא צבעם על גבם לכל חייהם- המוצר המהפכני הסיר מעל גבם את כל התחושות שהוא חווה ובכך הרגיש שהשלים את ייעודו.

וחבריו לספסל הלימודים? קשה היה לו לזהות אותם. לעת זקנתם דהו נוצותיהם והידלדלו. בבואם ללחוץ את כנפו הלבנה והמטופחת מלמלו מילות התנצלות מתחת למקורם. אך הוא היה כבר במקום אחר –הוא ידע שגם בהיותו אפרפר וגלמוד טמון היה בו זרע הברבור צחור הכנף.

.................................................